נהיגה בשפעת סמים

נהיגה בהשפעת סמים – סרט רע, מאוד רע… הרבה אנשים אינם יודעים זאת, אך ששימוש מזדמן בסמים יכול להוביל לאישום בנהיגה תחת השפעת סמים מסוכנים (נהיגה בשכרות) גם אם השימוש עצמו התבצע כמה ימים לפני שעליתם לרכב ונהגתם ולכן העקבות אשר נמצאו בגופו של הנהג המואשם מצביעות על נהיגה בהשפעת סמים. מה ההיגיון אתם שואלים? הרי, אם אדם השתמש בסמים כמה ימים לפני שעלה על הרכב איזה השפעה יש לסם על הנהיגה, ושאלה נוספת ,איך אפשר למדוד את ההשפעה על הנהיגה? ואילו אמצעים יש למשטרה בכדי למדוד השפעה זו?

בניגוד לעברת השכרות הקלאסית בה מידת האלכוהול היא זו אשר תקבע האם נהג הרכב יואשם בחשד לנהיגה בשכרות בהתאם למידות הקבועות בחוק ( מעל 290 מק"ג בליטר אוויר נשוף ו/או 50 מיליליטר אלכוהול בליטר דם) בעבירת נהיגה בהשפעת סמים אין זה משנה מהי מידת הימצאות הסם בגוף הנהג. אני חוזר, זה לא משנה מה מידת הימצאות הסם בגוף הנהג.

בעבר היה ויכוח בפסיקה בין בתי המשפט לגבי השאלה האם צריך להוכיח השפעה בפועל של הסם על הנוהג ברכב, או שמספיק שיוכח שנמצא סם בגופו של הנהג. פקודת התעבורה בעבר הגדירה שיכור כ"מי שנתון תחת השפעתו של משקה או סם משכרים או מסוכנים". היו בתי משפט שסברו שכדי להרשיע אדם בנהיגה בהשפעת סמים יש להוכיח כי האדם היה נתון בפועל תחת השפעה בעת נהיגה בהשפעת סמים. בתי משפט אחרים סברו כי מספיק שיוכח כי היה סם בדם או בשתן של הנהג כדי לבסס הרשעה בעבירת נהיגה תחת השפעת סמים.

בית המשפט העליון הכריע בשאלה שלנהיגה בהשפעת סמים בפרשת בניאשוילי כדלקמן:

"בניגוד לאלכוהול, חל איסור מוחלט על השימוש בסמים מסוכנים, בכל כמות שהיא, ואף נקבע בחוק כי הדבר מהווה עבירה. במצב זה עמדו בפני המחוקק שתי דרכי פעולה אפשריות: האחת, ליצור חזקה בחוק שאדם הוא שיכור על פי שיעור מוגדר של ריכוז הסם המסוכן שיימצא בדמו. הדרך האחרת, שמקורה בעובדה כי השימוש בסמים מסוכנים נאסר כליל, היתה לקבוע שכל נהג העובר על איסור זה, מקים נגדו חזקה שהינו נוהג כשהוא נתון תחת השפעתם של סמים, ומכאן ואילך עובר אליו הנטל להפריך חזקה זו. המחוקק בחר ללכת בדרך השנייה, ואינני סבור כי החלטתו זו היתה שגויה או לוקה בחוסר סבירות". ( ע"פ 398/04 מדינת ישראל נ' בניאשוילי).
בעקבות כך, בשנת 2005 תוקנה פקודת התעבורה, והמחוקק אמר את דברו לעניין הוכחת ההשפעה. נקבע למעשה, שמספיק שיוכח שבגופו של הנהג מצוי סם או תוצרי פירוק של סם כדי לבסס הרשעה בעבירה, ואין צורך להוכיח כי הייתה השפעה של הסמים על הנהיגה.

סעיף 64ב(א) לפקודת התעבורה מגדיר "שיכור":

"נהיגה בשכרות" – אחד מאלה: …

(3) מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף של סם מסוכן.
משמע, שהמשטרה לא צריכה להוכיח השפעה בפועל של הסם על הנהיגה, מספיק שיוכח כי בגופו של הנהג מצוי סם מסוכן, ע"י בדיקת דם, או תוצרי חילוף שם סם, ע"י בדיקת שתן, כדי להוכיח שהנהג נהג תחת השפעת סמים.

אם כך, האם בכל זאת ניתן לצאת מן התסבוכת אליה נקלעתי בגין נהיגה בהשפעת סמים?

התשובה היא כן, במקרים מסוימים, ואסביר. למרות הקושי הרב בלהפריך את חזקת השכרות ע"פ החוק, הנהג יכול להפריך את החזקה על ידי הבאתן של ראיות מטעמו, מהן ניתן ללמוד שצריכת הסם אצלו היא מקרה בודד. כמו כן, באמצעות אמצעים נוספים המצויים בחומר החקירה, ניתן להראות שהשפעת הסם על הנהג הינה מינורית.
לכן, במידה וכבר נתפסת נוהג תחת השפעת סמים זכור כי המצב איננו אבוד ולכן, כאשר הינך מרגיש שהסם איננו משפיע על נהיגתך אין זה חכם להודות בדבר שאיננו נכון. זכור! אמנם לפי החוק הינך נמצא בחזקת "שיכור" אך גם את החזקה זו ניתן להפריך במקרים מסוימים. בשל חומרת האישום וההסתמכות על חזקת השכרות בית המשפט בוחן את העניין מזווית רחבה ונותן משקל רב למידע אשר עולה מחומר החקירה. לדוגמא: טופס "בדיקת מאפיינים לחשוד בנהיגה בשכרות", אותו ממלא השוטר בזירת האירוע יכול לשפוך אור על מידת ההשפעה של הסם על הנהג. הטופס כולל בין השאר, התרשמות מדיבורו של הנהג, ומכושרו לבצע שורה של פעולות מוטוריות בסיסיות. עצתי היא שלא להקל ראש בבדיקה זו שנעשית בשטח ואשר יכולה להוות לעזר רב לנהג אשר מואשם בנהיגה תחת השפעת סמים לכן חשוב מאוד לפנות למשרד עורך דין תעבורה העוסק בתחום.